החלטה בתיק בפ"מ 1812-11-12

בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לס' 57 ב לפקודת התעבורה.

הצדדים אינם חלוקים על כך כי ביום 4.11.12, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה על השבתה מנהלית של רכב המבקשת למשך 30 יום בגין עבירה של נהיגה בשכרות אותה ביצע בנה של המבקשת.

עיינתי בחומר החקירה ומצאתי ראיות לכאורה לכך שהנהג, כאמור בנה של המבקשת, נעצר על ידי השוטרים לבדיקת אלכוהול, כשל בבדיקת נשיפון, הובל לבדיקת ינשוף לה הסכים, זאת תוך הקפדה על הדרישות המקדימות לבדיקה ואכן בגופו נמדדה כמות אלכוהול גבוהה, ברמה של 395 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף.

אשר על כן קובע אני כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה על ידי הנהג.

עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)  

1.      הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.      מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

עפ"י ס' 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב."

המבקשת ידעה שבנה יוצא לחגוג את יום הולדתו, המבקשת לא נקטה שום אמצעי  מעשי למניעת ביצוע העבירה על ידי בנה ונדמה כי המבקשת סמכה על בנה ב"עיניים עצומות" כאשר מסרה לו את הרכב.

ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל שניתן בתאריך 16.10.12 נפסק:

"נדמה כי דרישה מבעל רכב לעשות ככל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע עבירת הנהיגה בשכרות היא דרישה ראויה ובעלת חשיבות. זהו צורך השעה. כאשר אדם נוהג ברכב כשהוא שיכור, כלי הרכב משמש כנשק מסוכן. מי שנותן לאחר לנהוג ביודעו שהוא עלול לשתות משקה אלכוהולי, עליו לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה ובכך להפחית את הסכנה הנשקפת לציבור. אין זה מובן מאליו שאב חייב באופן אוטומטי להתרצות לבקשת בנו ולתת לו את מפתחות מכוניתו. לבקשת הבן להשתמש במכוניתו של אביו יש 'תג מחיר' חינוכי ומשפטי. גם סירוב הוא אופציה; גם הסכמה. אבל ההסכמה צריכה להיות מותנית בתנאים על מנת להפחית את המסוכנות."          

עוד נאמר:

 "בסופו של יום, סעיף 57א(א) לפקודה נועד להגן על אינטרס משותף, של הורים, ילדים, ושל החברה. האלמנט הפטרנליסטי המגולם בסעיף נועד להגן על חיים, משנמצא כי הורים מאפשרים לילדיהם שימוש ברכבם בקלות יתר. טוב יעשו הורים אם יפנימו את חובתם המוסרית והחוקית למנוע נהיגה שלא כדין ברכבם, ובתי משפט לא יידרשו לסוגיה לאחר שבוצעו העבירות, שמובילות לא פעם לאבדן חיי אדם." 

שקלתי היטב את טיעוני המבקשת שיגרמו לה ולמשפחתה קשיים בניהול אורח חייהם, בעקבות השבתת הרכב. ולעניין זה אציין כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו.

בכל מקרה, מהדיון בבקשה עולה כי רכבה של המבקשת אינו רכב יחיד בביתה, בעלה של המבקשת הוא נהג מונית כך שרכבו עשוי לשמש את המבקשת ומשפחתה ולעזור בניהול אורח חייה. לא הועלו בפני טענות באשר לנסיבות אישיות קשות ביותר כך  שלא מדובר בגזרה שלא ניתן לעמוד בה  והפגיעה הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה. כך או כך, הפגיעה במבקשת בהקשר זה, מוגבלת ל- 30 יום.

עוד אציין, כי כיוון שהנהג בפועל הוא בנה של המבקשת, הרי בהחלט יתכן שבמצב זה השבת הרכב לידי המבקשת משמעותה - השבת הרכב לקרבתו של עובר העבירה עצמו ובכך בבחינת שימת מכשול בפני מי שעלול להיכשל בו.

לאור האמור מצאתי החלטת הקצין סבירה.